משרדינו מתכבד להציג בפניכם את הניוזלטר שלנו לחודש יוני 2021, בו תמצאו עדכוני חקיקה ופסיקה הרלוונטיים למשפט המוניציפאלי

עיריית טבריה לא תצטרך לשאת במימון הפסולת העודפת של בתי המלון

בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי ארבעת בתי המלון של רשת פתאל בטבריה ייאלצו לשלם לעירייה תמורת איסוף ופינוי הפסולת העודפת. בכך, הפך העליון של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שקבע כי על העירייה לפנות את הפסולת של בתי המלון בעיר על חשבונה.

בשנת 2019 ביקשה עיריית טבריה לחייב את בעלי העסקים בעיר לשאת בעצמם בעלות פינוי פסולת עודפת בהתאם לאמות המידה שנקבעו ע"י משרד הפנים בנושא, תוך שהציעה להם מספר הסדרים חלופיים בהקשר זה. בין היתר הוצע הסדר של פינוי עצמי לכלל הפסולת (בסיסית ועודפת) ע"י בעל העסק בתמורה לזיכוי שיינתן לו על חשבון הארנונה, עבור פינוי הפסולת הבסיסית.

לאחר פניות של התאחדות המלונות בטבריה ושל רשת מלונות פתאל, המחזיקה בארבעה בתי מלון בעיר, לעיריית טבריה בבקשה לבטל את ההחלטה, הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה שיורה על ביטול החלטת העירייה בטענה שניתנה בחוסר סמכות. במסגרת עתירתן זו טענו העותרות כי, פינוי האשפה הוא אחד מהשירותים הבסיסיים שרשות מקומית מחויבת לספק לתושביה ולעסקים שבתחומה, וכי העירייה מחוייבת לספק שירות זה, מאחר שהתשלום בעדו כבר נכלל במחיר הארנונה שבתי העסק, ובכלל זה המלונות ברחבי העיר, משלמים לידיה.

העירייה מצידה טענה, כי חוק עזר העירוני במתכונתו הקיימת מאפשר לה להטיל על העסקים פינוי עצמי של פסולת, וגם מסמיך אותה לגבות תשלום עבור פינוי פסלות עודפת על ידה. עוד טענה העירייה, כי גבייה בגין פסולת עודפת תואמת לעקרונות שנקבעו ע"פ  פסה"ד שניתן בעניינה של עיריית חולון  בשנת 2013.

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את העתירה וקבע כי  חוק העזר של העירייה מחייב אותה לפנות את כלל הפסולת מתחומם של העסקים, כי הוא אינו מסמיך אותה להטיל על בעלי עסקים חובת פינוי עצמי של פסולת.

על פסק דין זה הגישה עיריית טבריה ערעור לבית המשפט העליון באמצעות משרדינו. במסגרת הערעור טענה העירייה כי למרות שחוק העזר העירוני נחקק בשנת 1991 הוא מאפשר לה להורות לבעל עסק לפנות פסולת, ומשלא עשה כן רשאית העירייה לפנות את הפסולת בעצמה ולחייב את בעל העסק בהוצאות הפינוי. לחילופין, טענה העירייה כי מאחר שמלכתחילה אינה חייבת בפינוי פסולת עודפת מעסקים, היא רשאית להגיע עמם להסדרי פינוי שונים אף בלא הסמכה בחוק העזר.

השופט מני מזוז, אליו הצטרפו גם השופטים מלצר ווילנר, קיבל את הערעור וקבע כי למרות שניסוחו של חוק העזר אינו מיטבי, ניתוח מהותי שלו מלמד כי  הוא מאפשר לעירייה להורות לבעל עסק לפעול לפינוי עצמי של פסולת ואף לגבות מידו תשלום בעבור פינוי פסולת עודפת ככל שזה מתבצע ע"י העירייה. על כן, אין לקבל את טענת העותרות כי הן זכאיות לקבל מידי העירייה פינוי של מלוא הפסולת שהן מייצרות בחינם. ביחס לטענתה החלופית של העירייה, כי לכאורה אין מניעה בכך שהרשות תגיע להסדרים מוסכמים עם בעלי המפעלים בנוגע לפינוי הפסולת מבלי שהסדרים אלו יעוגנו בחוק עזר, ציין בית המשפט העליון, כי יש להבחין בין הסדרים מוסכמים מעין אלו לבין הטלת תשלום חובה על עסקים בגין פינוי המבוצע על ידי הרשות, המחייבת הסדרה חוקית.

לדעתנו, פסיקה זו עשויה לסייע לעיריות נוספות שמבקשות לחייב בעלי עסקים בעיר לשלם עבור פינוי כמויות גדולות של פסולת, ואשר טרם השלימו את הליכי עדכון חקיקת חוק העזר שלהן בנושא.

עע"מ 20/20 עיריית טבריה נ' התאחדות המלונות ואח' (פורסם בנבו)

נכנסו לתוקפן התקנות החדשות בעניין קבלת עובדים לרשויות המקומיות

התקנות החדשות, אשר אומנם מוכתרות כ"תקנות העיריות", חלות גם על מועצות מקומיות, מועצות אזוריות וועדים מקומיים, וצפויים להיות מוחלות גם על איו"ש. אנו סבורים כי על הרשויות המקומיות לשים לב במיוחד להוראות המפורטות להלן:

  1. קביעת פרצדורה בנוגע למשרה הפטורה ממכרז: למרות שאין חובה לפרסם מכרז פומבי, קיימת חובה לפרסם את הצורך באיוש המשרה באתר האינטרנט של הרשות, לוחות מודעות או מקומון; מנהל משאבי אנוש ועובד נוסף ינהלו את הליך איוש המשרה: ידרגו ויראיינו מועמדים (אין צורך לזמן את כל המועמדים וניתן לזמן מס' מועמדים שנקבע מראש) ולבסוף יקבלו הכרעה מנומקת שתתועד.
  2. ייעוד משרות לאוכלוסייה מיוחדת – באחריות ראש הרשות.
  3. משרה חדשה לא ניתן לאייש בממלא מקום זמני;
  4. מילוי מקום למשרת אמון דורש אישור מליאת מועצת הרשות הן לעצם ההעסקה הן לגובה השכר;
  5. תנאים למיון מקדים ייקבעו לפני פרסום המכרז וייכללו בפרסום;
  6. ככלל, פרק הזמן להגשת מועמדות יהיה בין 14 ל- 42 ימים;
  7. אין די בפרסום המכרז במערכת הנמ"ר, ויש לפרסמו גם בלוחות מודעות ובשני עיתונים (אחד מהם יומי);
  8. בדיקת עמידתו של מועמד בתנאי הסף לא תיעשה על בסיס קורות חיים כי אם על בסיס אסמכתאות;
  9. במשרה בדרגה גבוהה ייערך סינון במכון מיון לפני ועדת הבחינה;
  10. אחת לשנה ימנה ראש הרשות חמישה נציגי ציבור שיכהנו בועדת בחינה: יש לשים לב לייצוג הולם לנשים; תקופת צינון של שנה למי שכיהן כבר ארבע שנים רציפות כנציג ציבור וחצי שנה למי שהיה עובד או נבחר של הרשות; יש לו זיקה אישית, פוליטית או כלכלית לראש הרשות.
  11. לא יוזמן לריאיון מועמד שלא ישלים האסמכתאות הנדרשות לכל הפחות יום לפני התכנסות ועדת הבחינה;
  12. זהות חברי הועדה תובא לידיעת המועמדים רק בעת התייצבותם בפניה ולא טרם לכך. דיוני הועדה ומסמכיה הינם סודיים.

משרדינו עומד לרשותכם בכל שאלה אשר תעלה בנוגע לתקנות החדשות.

בית המשפט העליון שם קץ לניסיונות לדחות תביעות חוב בשל התיישנות כאשר ננקטו הליכי אכיפה מינהליים

אך לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון אשר הפך את הכרעותיו של בית המשפט המחוזי ומיישב לבסוף את המחלוקת בין מנהלים מיוחדים ומפרקים ובין הרשויות המקומיות הנושות בהליכי חדלות פירעון, בשאלה האם הליכי גבייה מינהליים קוטעים את מירוץ ההתיישנות במקרה של תביעת חוב אם לאו.

בית המשפט העליון בפסק דין בהיר המפרט את ההיסטוריה הפסיקתית מזכיר את התפתחות החלת דיני ההתיישנות בנוגע להליכי גבייה מינהליים: החל בפרשת נסייר בה נקבע כי נישום רשאי לעתור כנגד בהליכי גבייה מינהליים בטענת התיישנות, המשך בפרשת סולומון בה הוחלה התיישנות גם לגבי הליכי גבייה מינהלית – פסיבית, וכלה בפרשת פרידמן בה נקבע כי צעדים שננקטו במסגרת הליכי גבייה מינהליים לא יעצרו את מירוץ ההתיישנות במסלול "המשפטי", ולהיפך.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת עיריית תל אביב, אשר נתמכה על ידי הכנ"ר עצמו והיועץ המשפטי לממשלה, וקבע כי הליכי חדלות הפירעון הינם המשך ישיר להליכי הגבייה המינהליים, שכן הליכי חדלות הפירעון למעשה מביאים להקפאתם של הליכי הגבייה (גם בהתאם לחוק החדש) ומאלצים את הרשות הנושה להגיש תביעת חוב על מנת להפרע את חובה. כל מסקנה אחרת, קובע בית המשפט בצדק, תביא לאפליה ולהעדפה אסורה בין נושים.

היטיב כב' השופט מינץ לתאר את האבחנה מהלכת פרידמן כך:

"לא ניתן לומר שהעירייה החליטה על דעת עצמה לבחור "כלי תחבורה אחר בעיצומו של המסע" ולהחליף את מסלול הגבייה המינהלי במסלול גבייה אזרחי… ננקטו הליכי גבייה מינהליים לגביית החוב אשר נעצרו עם פתיחת הליכי חדלות הפירעון. או אז, הגיעה העירייה ל"תחנת" הכניסה להליך חדלות הפירעון שם החליפה "רכבת" אחת – הליכי גבייה מינהליים, ב"רכבת" אחרת – תביעת חוב (וליתר דיוק – "תביעת חוב מינהלית") בדרכה אל היעד הסופי, הוא פירעון החוב. בנסיבות אלו… תביעות החוב שהגישה העירייה מהוות המשך טבעי של הליכי הגבייה המינהליים שננקטו עד לאותה שעה. אלא שמעתה ואילך הם מתנהלים במסגרת הליכי חדלות פירעון."

בתוך כך מאבחן בית המשפט העליון בין תביעת חוב "מינהלית" ובין תביעת חוב "אזרחית" ומזכיר, כי אבחנה זו נעשתה בעבר בכל הנוגע לסמכותו של הנאמן או המפרק "להציץ אחר הפרגוד", אשר נועדה למנוע קנוניה ועל כן אינה רלוונטית כאשר מדובר בתביעה לחוב מינהלי שעניינה פעולה שלטונית לגבייה ממונית. לגישתו, כאשר תביעת החוב הינה המשך טבעי של הליכי הגבייה המינהליים, יש למנות את תקופת ההתיישנות "מנקודת מבט מינהלית ובהתאם למרוץ ההתיישנות החל על הליך גבייה מינהלי"

השופט הנדל חידד כי אין מדובר במעבר בין מסלולים, אלא הגשת תביעת החוב מהווה המשך ישיר של הליכי הגבייה בשל אירוע חיצוני שאינו קשור לעירייה. כן הוסיף, כי כל מסקנה אחרת תחליש את האפקטיביות של הליך הגבייה המינהלית שניתן לרשות כדי לסייע בידה לייעל את הליכי הגבייה ותיצור עומס מיותר על מערכת בתי המשפט.

משרדינו עומד לרשותכם בכל שאלה אשר תעלה בנוגע לתקנות החדשות.

ע"א 999/20 עיריית תל אביב נ' עו"ד עוז עמית – מנהל מיוחד לבדיקות חוב ואח'

בית הדין הארצי לעבודה בהרכב מורחב: כך יחושבו הפיצויים למי שנקבע בדיעבד כי חלו בינו ובין המעסיק יחסי עובד ומעביד

בפסק דין בהרכב מורחב של שופטים התווה בית הדין הארצי "תרשים זרימה" לבדיקת תביעות להכרה ביחסי עובד מעביד:

שלב ראשון – שלב ההכרה: בשלב זה יבחנו יחסי הצדדים בהתאם למבחנים המוכרים בפסיקה, כגון מבחן ההשתלבות בעסק לרבות הפן השלילי (היעדר עיסוק אחר).

בשלב זה ייבדק גם תום ליבו של העובד ורצונו שלו לפעול כעצמאי לכתחילה. ככל שיוכח כי העובד פעל בחוסר תום לב או מתוך רצון מכוון להגדיר את פועלו באופן עצמאי, ייקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.

שלב שני – שלב חישוב הזכויות: אם לא הוכח חוסר תום לב ובהתאם למבחני הפסיקה הקיימים ייקבע כי חלים יחסי עובד מעביד בין הצדדים, יבוצע חישוב הזכויות המגיעות לעובד כתוצאה מההכרה כך:

ככל שתוצאת משוואה זו תהא חיובית, תיוותר היתרה בידיו של העובד. ככל שתהא היא שלילית, ישלים המעסיק את הפער וישלמו לעובד.

נוסף על כך, בית הדין הוסיף אפשרות לפסיקת פיצוי נוסף לטובת העובד גם שלא כנגד "נזק ממוני", ככל שיסבור כי המעסיק פעל שלא בתום לב או משיקולי הרתעה.

בית הדין לא הכריע בשאלה מה תהא השפעתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב (לגבי מעסיקים אשר סעיף זה חל לגביהן, כגון הרשויות המקומיות), כך שאנו צופים עוד התפתחות בנושא זה.

בשלב זה הלקח וההיערכות שעל הרשויות המקומיות ללמוד ולנקוט בה לאור פסק דין זה, הינם בחינה אמיתית ותמת לב באשר לאופן התקשרות עם נותני שירותים עצמאיים, הקפדה על עריכת הסכם התקשרות מתאים ועל התקיימותם – או אי התקיימותם – של התנאים הנדרשים במסגרת מבחני קיומם של יחסי עובד-מעביד.

למותר לציין כי משרדינו עומד לרשותכם בכל עצה והנחיה בעניין.

ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה - עיריית רעננה

בית המשפט המחוזי: הרשות המקומית אינה פטורה מאחריות גם לגבי מפגע שנוצר על ידי תאגיד המים והביוב

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה כי אין בהעברת הטיפול בכל מערכות הביוב לתאגידי הביוב כדי לפטור את העירייה מאחריותה למפגעים המצויים בתחומה. זאת במסגרת החובה המוטלת עליה לשמור על ניקיונם ועל עבירותם של הרחובות שבתחומה ועל תקינות המערכות שבאחריותה, לאתר ולתקן מפגעים ומכשולים, אשר יש בהם סיכון בלתי סביר כלפי העוברים בדרך. בית המשפט קבע כי העירייה נותרה אחראית, למצער ברמת הפיקוח, על תחזוקת מערכת הביוב לרבות על החלק המהווה חלק מהכבישים והמדרכות. אין בכך בכדי לקבוע כי הרשות אינה יכולה להפרע מאת התאגיד בגין חלקו ביצירת המפגע, אלא שהיא אינה יכולה להתנער מאחריותה ולסלק התביעה כנגדה כליל.

מהמקובץ עולה, כי בכל האמור לתביעות מעין אלו בעתיד הרי שיש ליתן תשומת לב לכך שעל הרשות נטל ההוכחה להראות כי פיקחה על עבודות התאגיד לגבי מצב הכביש/מדרכה גם במצב ברור בו יש מפגע של תשתית המים או הביוב.

ע"א 58179-12-20 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית אום אל פאחם ואח'

בית המשפט העליון הכריע: מי שאינו בעל זכות במקרקעין אינו רשאי להגיש התנגדות לבקשה להיתר

הכרעתו זו של בית המשפט העליון נסמכת על לשון החוק, אולם משמעותה הינה מניעה של ארגונים בעלי אינטרסים להגיש התנגדויות לבקשות להיתר. לאור פסיקה זו, רשות הרישוי אינה נדרשת לדון בהתנגדויות של מי שאינו בעל הזכויות בקרקע, ואינה רשאית לזמן מתנגדים שכאלו לדיון בפניה.

עעמ 1461/20 אנטרים אינווסטמנטס (ישראל) בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות לצורך הסדרת העסקת חברות גבייה

בהצעת חוק פרטית אשר הוגשה בתחילת החודש על ידי חברי כנסת חרדים יחד עם חברי כנסת ממפלגת הליכוד, מתבקש תיקון פקודת העיריות (תוך החלה גם על המועצות המקומיות) אשר יקנה סמכות מפורשת לרשויות המקומיות להעסיק חברות גבייה לצורך איכפה וגבייה של חובות מוניציפאליים.

תיקון זה מיישם למעשה את פסק דינו של בית המשפט העליון ומנסה לייתר מחלוקת פרשנית בקשר אליו: הוא מותיר את שיקול הדעת בהפעלת ההליכים בידי הרשות המקומית ללא אפשרות להאצלתה, אך מאפשר העסקה של חברת גבייה לצורך ביצוע פעולות אכיפה.

בין היתר התיקון מכונן ועדת אישורים לחברות ולעובדי גבייה, אשר יאשרו העסקתם בכפוף להיעדרם של הרשעה, חקירה פלילית, ניגוד עניינים והתנגדות מרשם מאגרי מידע; מנגנון בירור תלונות והרשאה להעברת מידע לחברת הגבייה.

אנו נמשיך לעקוב אחר הצעת חוק זו ולעדכן.

ועדת הערר לתכנון ובניה במחוז ירושלים: אין מקום לפנות לועדת ערר בטענות כנגד גובה השומה

משרדינו ייצג את הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים בערר שהוגש בפני ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ירושלים (פיצויים והיטלי השבחה), בטענה העיקרית כי שומת הועדה אינה עומדת בכללי התקינה ועל כן יש לפסול אותה ולקבל תחתיה את השומה הנגדית.

מעבר להכרעה במקרה הקונקרטי, מצאה ועדת הערר לכתוב החלטה עקרונית בדבר גבולות סמכותה של ועדת הערר מול השמאים המכריעים, ולמתוח ביקורת על תופעה מתרחבת של נישומים הבוחרים לפנות לועדת ערר גם כאשר כל טענותיהם מכוונות כנגד גובה החיוב ואין בנמצא כל סיבה המצדיקה שלא לפנות לשמאי מכריע. ביחס לתופעה זו קבעה ועדת הערר, כי גם ככל שהחוק לא אסר על פניה לועדת ערר גם בסיטואציה של טענות לגובה החיוב בלבד, הדבר אינו ראוי ויילקח בחשבון על ידי ועדת הערר.

באשר לאבחנה בין סמכויותיהם של שמאי מכריע ושמאי מייעץ קבעה ועדת הערר כי ההבדל בכך הינו כי שמאי מכריע מוסמך לבחון את מלוא רוחב היריעה, בה בשעה ששמאי מייעץ נדרש לבחון רק טענות שועדת הערר מצאה והגדירה שמצדיקות בחינה.

ערר 8090/20, 8091/20, 8092/20, 8093/20 יחיאל קליין ואח'

בית המשפט העליון: על הרשויות המקומיות חובה לשקול מכרז טרם שיתוף פעולה עם יזם לצורך הגשת קול קורא למשרד ממשלתי

עיריית חדרה שיתפה פעולה עם יזם פרטי לצורך קבלת מענק ממשרד הכלכלה במסגרת קול קורא להתייעלות אנרגטית. בהמשך, העבירה את הפרויקט לביצוע החברה הכלכלית, אשר פרסמה מכרז להתקנה בלבד של גופי התאורה ומערכת השליטה, כאשר רכישתם של אלו נדרשה אפשרית על פי תנאי המכרז מאת היזם בלבד. המכרז נתקף על ידי מי שלא השתתף בהליך המכרזי בבית המשפט לעניינים מינהליים.

בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות לדון בסוגייה שבמחלוקת על אף שמדובר במכרז של חברה כלכלית ולא של הרשות עצמה, שכן ראשיתה באי-החלטתה של העירייה לערוך מכרז לצורך הגשת בקשתה למענק במסגרת קול קורא. מחדל של הרשות דינו כדין החלטה וזה גם זו נתונים לביקורתו השיפוטית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

על העירייה היה לערוך מכרז לבחירת ספק לצורך הגשת קול קורא, ולמצער לערוך הליך תקין של הכרזה על ספק יחיד.

בסופו של יום הערעור נדחה בשל שיהוי בהגשת העתירה, ותוך רמיזה כי תתאפשר הגשת עתירה גם על ידי מי שלא לקח חלק בהליכי המכרז. יחד עם זאת, הערותיו של בית המשפט העליון לגבי חובת המכרז וניהול הליך תקין לבחירת ספק יחיד הינן הערות אשר ראויות לתשומת לבן של הרשויות המקומיות.

עעמ 3665/20 אור עד מהנדסים (1987) בע"מ נ' עיריית חדרה

משרדינו מאחל ללקוחותיו
חופשת קיץ בטוחה ונעימה!