משרדנו מתכבד להציג בפניכם את הניוזלטר שלנו לחודש מרץ 2024, בו תמצאו עדכוני חקיקה ופסיקה הרלוונטיים למשפט המוניציפאלי
משרדנו מברך את נבחרי הציבור הנכנסים ומאחל הצלחה במילוי שליחותם הציבורית.
כן יש להכיר תודה לנבחרי הציבור המסיימים, על העבודה המשותפת במהלכה התפתחו עם משרדנו יחסי אמון מקצועיים ואישיים עמוקים.
לאלו ולאלו תהיה דלת משרדנו פתוחה ואנו נכונים לסייע בכל עניין.
אישור צו ארנונה לשנים 2024 – 2025 בעקבות הבחירות
כיום תלויות ועומדות בפני חתימת השר תיקון לפיו ברשות מקומית אשר נערכו בה בחירות לראש הרשות המקומית עד ליום 31.3.2024 – יחול הכלל הקבוע כיום לפיו החלטת המועצה בדבר הטלת ארנונה לשנת 2024 תתקבל לא יאוחר משלושה חודשים מיום תחילת הכהונה של ראש הרשות הנבחר. כלומר, לגבי הרשויות שבהן נערכו בחירות ביום 27.2.2024 תתקבל החלטת המועצה עד יום ,19.6.2024 ולגבי רשויות שבהן התקיים סיבוב שני תתקבל החלטת המועצה עד יום .30.6.2024 יש לשים לב לפרסומים בכל שינוי בעניין זה. לגבי רשויות מקומיות שתושביהן פונו על פי החלטות הממשלה ועל כן נדחו בהן הבחירות למועד מאוחר יותר, יתאפשר למועצה היוצאת לקבל החלטה לגבי צו הארנונה לשנת 2024 עד ליום 15.4.2024, וזאת חרף המורכבות הכרוכה בקבלת החלטה כאמור בתקופת בחירות, ועל מנת למנוע הקפאת המצב ולאפשר לאורגן המוסמך של הרשות המקומית לקבלת החלטה בדבר הטלת הארנונה לשנת 2024. החלטות שיתקבלו על ידי הרשויות יחולו למפרע מתחילת שנת 2024 יוזכר, כי הוראות אלו אינן משנות את המועד לקבלת החלטה בנוגע להטלת ארנונה לשנת 2025, האמורה להתקבל עד חודש יולי 2024. יושם אל לב כי ניתן יהיה להגיש את הבקשות לשנים 2024 ו- 2025 יחד, אולי ראוי ונכון כי מליאת המועצה תקבל החלטה נפרדת לגבי כל אחת מהן בנפרד. כמו כן רצוי להתייחס בהחלטת המליאה לאפשרות כי ככל שהעלאה שתתבקש לשנת 2024 תסורב, אזי מבוקשת היא לגבי שנת 2025, ולחילופין ככל שההעלאה לשנת 2024 תאושר אזי אינה נדרשת (במלואה או בחלקה) לשנת 2025. תשומת הלב, כי שיעור "הטייס האוטומטי" לשנת 2025 אמור להתפרסם במהלך חודש מאי, ועל כן נתון חשוב זה יהיה בפני המועצה בעת קבלת ההחלטה במהלך חודש יוני. כמו כן, נציגי משרד הפנים הבהירו כי בקווים המנחים לבחינת בקשות חריגות תהיה אפשרות של העלאה הדרגתית רב שנתית. רשות המעוניינת בכך נדרשת להתייחס אף לאפשרות זו בהחלטת מליאת מועצתה. בחינה של בקשות חריגות תיעשה עפ"י מודל תעריפים קבוצתיים, כאשר המגמה היא לאשר העלאת תעריפים המצויים מתחת לתעריפים הקבוצתיים. |
שיקול הדעת של ראש הרשות בהעברת תקציבים שאושרו בתקציב הרשות
מדובר בעתירה של חברות עירוניות כנגד העירייה בגין אי העברת תקציבים אשר נכללו בתקציב העירייה לטובת החברות.
בית המשפט קיבל את העתירה ופסק כי הערכאה הרלוונטית היא אכן בית המשפט לעניינים מינהליים, שכן הסעד המבוקש איננו כספי גרידא, אלא מדובר בתקיפה ישירה של החלטת ראש העיר שלא למלא אחר החלטת מועצת העיר.
השאלה המשפטית העיקרית בעתירה הינה האם קיימת סמכות ראש העיר להחליט להימנע מלבצע ולסטות מהחלטות המועצה לאחר קבלתן. בית המשפט דחה את הטענה כי לא ניתן להעביר את התקציב מכח סעיף 203 לפקודת העיריות. מטרתו של סעיף זה הינה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. במקרה דנן אין מדובר בחוזה בין העירייה לבין גוף חיצוני, אלא בהחלטת מועצה לעניין העברת תקציבים ממנה אל תאגידיה העירוניים שהינם זרועה הארוכה של העירייה עצמה. למקרה כזה רלוונטי סעיף 191 לפקודה הנושא את הכותרת "חתימה על מסמכי תשלום". סעיף 191 מסמיך את ראש העיר לחתום על הוראת התשלום, אך אינו מסמיך להחליט מבראשית על תקציב התאגידים. בית המשפט קובע כי גם סעיף 203 לא מקנה לראש העיר לשנות מהחלטת המועצה.
עתמ (חי') 44411-08-23 הרשות לקליטת עליה בחיפה נ' עיריית חיפה
היעדר זכאות לשכר עבודה עבור סגן ראש עיר
מדובר בתביעה נגד העירייה ומשרד הפנים, מדינת ישראל, בדרישה לקבלת צו הצהרתי לפיו הוא זכאי לתשלום שכר בגין כהונתו בתפקידו סגן ראש העיר.
בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי על אף שלא מתקיימים בין סגן ראש העיר לעירייה יחסי עבודה במובנם הקלאסי, הסמכות העניינית לדון בסוגיות הקשורות לתשלום שכרם של נבחרי הציבור, נתונה לבית הדין לעבודה מהטעם שגם לנבחרי ציבור זכות להגנה על זכויותיהם מתוקף ביצוע תפקידם.
הנהלים של משרד הפנים מכוח חוק הרשויות המקומיות הן הנחיות הפנימיות ולכן הסטייה מהן או החלטה שלא לסטות מהן, תבחן על פי שתי אמות מידה:
- האם סטייה מההנחיה היא בליבה או בפרפריה של ההנחיה, תוך התייחסות לתכליתה;
- היקף הסטייה, האם היא משמעותית או זניחה.
הובהר, כי בעת בחינת ההתנהלות עפ"י אמות מידה אלה, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית, אלא יבחן האם ההחלטה שהתקבלה מצויה במתחם שיקול דעתה של הרשות המנהלית.
בית הדין לא מצא כי ההחלטה של משרד הפנים שלא לאשר את שכרו של הסגן נגועה בחוסר סבירות המחייב התערבות בה.
כן בחן בית הדין עפ"י המבחנים המקובלים בפסיקה את שאלת קיומה של הבטחה מינהלית: על ההבטחה להיות מפורשת וברורה ולא מוטלת בספק; יש להוכיח כי ההבטחה ניתנה על ידי בעל סמכות לכך; נותן ההבטחה התכוון להעניק להבטחה תוקף משפטי והוא בעל יכולת למלא אותה; לא קיים צידוק חוקי לבטל את ההבטחה.
לאחר בחינת כל אלו מצא בית הדין כי אין לכפות על משרד הפנים לאשר שכר לתובע כסגן ראש העיר.
פה (ת"א) 4914-04-19 מאיר אסולין - עיריית לוד
חלוקת האחריות בין הרשות לנישום בחיוב למפרע
מדובר בערעור שהוגש ע"י עיריית חיפה על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה בנוגע לעתירה מינהלית שהוגשה ע"י תש"ן באמצעות משרדנו, לפיו בוטלו חיובי ארנונה בסך של כ 6.5 מלש"ח, לתקופה של 7 שנים, מחמת היותם רטרואקטיביים.
ביהמ"ש העליון ביטל את קביעותו של ביהמ"ש המחוזי. על פי פסק הדין בעליון, החיוב יעמוד על תקופה של 3 שנים, מתוך תקופת החיוב הכוללת של 7 שנים.
הנימוק עליו נסמך פסק הדין הינו כי מחד גיסא העירייה התרשלה בכך שלאורך כל השנים לא בדקה מהו השימוש הנעשה בנכס ולא השיתה חיובים בגינו, מאידך גיסא גם לתש"ן אשם תורם משום שלא דיווחה על השימוש בנכס וכן על העברת החזקה בו לצד שלישי, וכמי שאחראית משום שיש לה יתרון על פני העירייה בנגישות למידע על אודות מצב הנכס. כמו כן, ביהמ"ש העניק משקל למיהותה של תש"ן ומאפייניה.
כלומר ע"פ פס"ד על הרשות המקומית האחריות לבחון את הנכסים שבתחומה ולהפיק חיובי ארנונה, אך אחריות זו אינה מסירה מאחריותו של הנישום לדווח אודות הפעילות בנכס, לרבות על החלפת המחזיקים וכיו"ב.
עע"ם 6076/22 עיריית חיפה נ' חב' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ
פסילת הצעה למכרז מחמת חוסר תום לב
מועצה מקומית סביון פרסמה מכרז פומבי להפעלת בית קפה בנכס שבבעלותה, בתמורה לתשלום דמי שימוש.
במכרז נקבעו תנאי סף שונים והוגדר דירוג איכות. כן נקבע כי משתתף אשר יציע להפעיל את בית הקפה באופן עצמאי ובלא זכיין, יזכה ל 10 נקודות, לעומת משתתף אשר יציע להפעיל את בית הקפה באמצעות זכיין.
למכרז הוגשו 2 הצעות, אחת מהן על ידי חברה שהצהירה כי תפעיל את בית הקפה באופן עצמאי (להלן : "החברה") והשנייה על ידי חברה שהציעה להפעיל את בית הקפה באמצעות זכיין (להלן: "המתחרה").
לאחר בחינת ההצעות ועדת המכרזים הכריזה על החברה, אשר הצהירה כי תפעיל את בית הקפה באופן עצמאי, כזוכה. הבחירה באותה חברה כזוכה נסמכה, בין היתר, על הצהרתה זו והניקוד אשר ניתן לה כפועל יוצא מכך.
מספר ימים לאחר מכן הוצג למועצה ולועדת המכרזים מידע, אשר כלל הקלטות וחומרים נוספים, לפיו בכוונת החברה להפעיל את בית הקפה באמצעות זכיין, זאת בניגוד להצהרותיה ומצגיה במסגרת הצעתה למכרז.
מן המידע שהוצג גם עלה שהזכיין עימו מתכוונת החברה להפעיל את בית הקפה הינו אותו זכיין אשר הוצע מטעמה של מתחרתה במכרז.
בעקבות כך ועדת המכרזים התרשמה שהצעת החברה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניסיון להטעות ולהקנות לה יתרון בלתי הוגן, ועל כן הוחלט שאין מנוס מביטול הזכייה ופסילת ההצעה. החלטה זו התקבלה לא לפני שנערכה ישיבת הבהרות לחברה בה נכח בעליה והוצג בפניו מלוא המידע האמור.
כמו כן, הצעתה של המתחרה במכרז נפסלה אף היא, זאת לאור הקשר שנוצר בין הזכיין המוצע על ידיה לבין החברה אשר לאורו קיים חשש לפגיעה בהליך המכרזי.
החברה עתרה כנגד החלטה ועדת המכרזים וטענה, בין היתר, כי לא ניתן לבטל ולפסול הצעה על רקע "כוונה" בלבד. כמו כן טענה החברה כי על פי המכרז קיימת אפשרות להפעיל את בית הקפה באמצעות זכיין, כך שגם אם הייתה יוצרת קשר עם זכיין הדבר לא היה צריך להוביל לפסילת הצעתה ומכל מקום, לשיטתה, מדובר בפגם אותו ניתן לרפא באמצעות הפקדת ערובה.
בית המשפט בפסק דינו דחה את עתירת החברה ואת כל טענותיה, וקבע שהקשר בין החברה לזכיין והאפשרות לתיאום הצעות ערערו את השוויון בין המציעות ובין מציעים פוטנציאלים, והם כשלעצמם עולים כדי חוסר תום לב של החברה כמגישת "הצעה" במובנה החוזי כלפי בעל המכרז. אשר על כן, גם אם הזכייה לא הייתה מבוטלת והייתה ניתנת לחברה אפשרות לתקן את הפגם, הקשר (הלא מוכחש) בין החברה לזכיין הפך את הצעת המתחרה להצעה שאינה מעשית ואינה מאפשרת חזרה להליך המכרזי, וממילא נותרה הצעת החברה כהצעה יחידה אשר לוקה בחשד לחוסר תום לב ופוגעת בשוויון בין המציעים.
בנוסף, ביהמ"ש קבע שועדת המכרזים פעלה ללא דופי וכלשונו:
"לא מצאתי שנפל פגם בפעילות הוועדה. הוועדה לא העדיפה מציע זה או אחר (בשים לב כי הצעת לנדוור התבטלה במכרז הקודם ובמכרז זה לא זכתה) והחלטות הוועדה הגשימו את תכלית המכרז. ואם נקטה הוועדה ביתר זהירות כדי שלא לפגוע בטוהר המידות – אין אלא לברך אותה על כך".
לצד זאת, ביהמ"ש השית על החברה הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ לטובת המועצה, אשר לוותה בהליך המכרז ויוצגה בהליך המשפטי ע"י משרדנו.
עת"מ 66009-06-23 קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ נ' מועצה מקומית סביון
משרדנו הדף עתירה לביטול הפקעה
כנגד המועצה המקומית פרדס חנה כרכור הוגשה עתירה לביטול הפקעה, בין היתר בטענה כי המועצה זנחה את מטרת הציבורית לשמה הופקעו המקרקעין ובתוך כך לא נקטה בפעולות אופרטיביות למימוש ההפקעה.
התוכניות מכוחן הופקעו המקרקעין אושרו בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר הודעות ההפקעה עצמן פורסמו בשנת 2013.
העותר טען בין היתר כי אין למועצה יותר צורך ציבורי אמיתי בקרקע בייעוד לצורכי ציבור ולמעשה גם בעת הפקעת המקרקעין לא היה למועצה צורך ציבורי קונקרטי בהפקעת המקרקעין.
המועצה טענה מנגד כי היא לא זנחה את מטרת ההפקעה וכי השאלה האם המועצה זנחה או לא זנחה את מטרת ההפקעה צריכה להיבחן בראייה כוללת של פיתוח כלל שטחי הציבור המצויים בסביבתם של המקרקעין והכל בשים לב לכך שהמועצה לא יכולה לפתח את כל שטחי הציבור הדרושים לה בהינף יד אחת לאור המשאבים המוגבלים העומדים לרשותה. עוד טענה המועצה, כי המקרקעין דרושים לה באופן ספציפי להקמת גני ילדים לחינוך מיוחד וכי העבודות להקמתם צפויות להתחיל במהלך שנת 2025.
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים חזר על ההלכה הפסוקה לפיה החלטה על ביטול הפקעה לא נועדה להעניש את הרשות המקומית מקום בו הוכח כי יש בכוונתה להגשים את מטרת ההפקעה. לאור העובדה כי המועצה הצביעה על צורך ציבורי קונקרטי ופירטה את לוח הזמנים הצפוי, החליט בית המשפט לדחות את העתירה.
עת"מ (חיפה) 18377-10-23 גידרון נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור ואח' (ניתן ביום 13.3.24)
תזכיר חוק לקידום הבניה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה)(תיקון מס' __), התשפ"ד-2024
החוק לקידום בניה במתחמים מועדפים לדיור אושר בשנת 2014 כהוראת שעה לתקופה של 4 שנים בלבד, פיתרון דחק למשבר הדיור. כבר בעת אישורו ברור היה שמדובר במעין "נתיב מהיר" לאישור תכניות, כזה המקצר הליכים, מדלג מעל משוכות שברגיל תכנית צריכה להתמודד עמה ולמצוא לה פתרונות, עוקף אילוצים שנתפסו כחסמים, והכל על מנת לאפשר אישור מהיר של תכניות גדולות ומורכבות, שבהליך סדור ומלא ברור היה שיארך שנים בועדות המחוזיות.
אלא שעד מהרה נרשמה התלהבות ממסלול תכנוני זה, והדבר הוביל הן להרחבת תחומי עיסוקה של הותמ"ל והן להארכת תוקפה של הוראת השעה. תזכיר הצעת החוק הנוכחי למעשה הופך את ההסדר הזמני לחוק קבוע.
יחד עם זאת, הניסיון שנצבר בתקופת פעילות הותמ"ל בהתאם לחוק זה מלמד, כי לזירוז ההליך התכנוני מחירים משמעותיים. כך, לדוגמא, באיכות התכניות המתקבלות, אשר לא אחת נמצאו בהן לאחר האישור טעויות ואי התאמות שמקורן בכך שהזמן הקצר אינו מאפשר ירידה לפרטים. בנוסף, הרצון להביא לקו הסיום תכנית גדולה המייצרת כמה שיותר יחידות דיור, בהכרח מוביל לפגיעה בשטחים פתוחים, התעלמות מתכניות מתאר, ויצירתן של שכונות גנריות המחייבות השקעות עתק בתשתיות ובידול משמעותי מהיישוב הקיים.
מעבר לכך, המירוץ הבלתי פוסק להשגת יעדי יחידות הדיור במסגרת תכניות הותמ"ל, מוביל פעם אחר פעם את הותמ"ל להתנגשות מול השלטון המקומי, החרד באופן טבעי משכונות הענק הניחתות עליו ללא תיאום, ולכפות עליו תכניות משמעותיות ללא כל התחשבות בהשפעה הצפויה על היישוב. הדברים עלו לאחרונה בענינן של רמת השרון, חדרה, גן-יבנה ועוד רבות נוספות. אמנם, גם במסגרת המועצה הארצית והועדות המחוזיות קיימת אפשרות לאשר תכניות בלא הסכמת הרשות המקומית, ואולם עדיין המשקל שניתן במסגרתן לעמדת השלטון המקומי ממשי, שלא כמו בתכניות שמקדמת הותמ"ל.
בסופו של יום, החוק ביודעין יצר בולדוזר אימתני, בכוונה מוצהרת שלפרק זמן קצר וקצוב יקדם במהירות תכניות ליצירתן של כמה שיותר דירות מגורים, הגם שידוע היה שהדבר כרוך במחיר לא פשוט בדמות הרס שטחים פתוחים, דילוג על שלבי תכנון הכרחיים ושיתוף ציבור וארגוני סביבה, כאשר אלמנט הזמניות מאזן במידה רבה את הפגיעה בהיבטים האחרים. אלא שבמידה רבה הגולם קם על יוצרו, והנצחתו של כלי הרסני זה בהפיכתו למסלול תכנוני קבוע מפר את האיזון שניצב בבסיסו של החוק, ואת מחיריהן של תכניות אלה שהוכנו בחופזה נשלם כולנו בעשרות השנים הבאות.
סמכות הרשות לאכוף סילוק מפגעים בשטח הציבור במסגרת הפגנה
מדובר בהליך כנגד קנס שהטיל פקח העירייה בגין הנחת חפצים ברחוב במסגרת הפגנה שאושרה ע"י משטרת ישראל.
נטען כי העירייה אינה רשאית להתנות הנחת חפצים במתן היתר, ולחילופין כי אכיפת חוק העזר במסגרת אכיפה אינה מידתית, ולא נעשתה לפי הנחיות או אמות מידה בעניין.
בית המשפט העליון הבהיר כי לפי סעיף 235 לפקודת העיריות לעירייה סמכות להסרת מכשולים ברחובות, ולפי סעיף 250 לפקודה, העירייה מוסמכת להתקין חוקי עזר למימוש תפקידיה וחובותיה, ביניהם המטרה הראויה של שמירת תקינות הרחובות, ניקיונם וזכות המעבר והתנועה החופשיים בהם.
נפסק בעבר כי האיסורים מכוחו חלים גם כאשר הנחת החפץ נועדה לשם מימוש חופש ההפגנה והמחאה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת מאחר שיסודות העבירה לפי חוק העזר התגבשו.
יחד עם זאת ביהמ"ש העיר כי מוטב שהעירייה תפעל לתיקון נהליה באופן שיכללו אמות המידה לבחינת בקשות להנחת חפצים בעת הפגנה.
בסופו של יום, לא בוטל הקנס על סך של 475 ₪, והושתו על המבקשת הוצאות לטובת מדינת ישראל בסך של 2,500 ₪.
רעפ 7283/23 כליל וקסלר נ' מדינת ישראל
סמכות הרשות לאכוף סילוק מפגעים בשטח פרטי
מדובר בעתירה כנגד העירייה בשל היעדר אכיפה כנגד מפגע של חדירת עשן סיגריות מדירה אחת לשכנתה.
בשל קביעת חוק העזר כי הגורמים המוסמכים בעירייה רשאים לדרוש סילוק מפגע, למד בית המשפט כי העירייה אינה חייבת לטפל בכל מפגע, אלא יש בידה שיקול דעת.
לרשויות האכיפה שיקול דעת רחב בסדרי העדיפויות שהן קובעות לעצמן באכיפת החוק, והתערבות בית המשפט תהיה במקרים חריגים בלבד. הבחירה שלא לאכוף כל מקרה בו חודר עשן או מוצרי עישון מדירת מגורים פרטים לדירת השכן, אינה עולה כדי התפרקות מחובת האכיפה של הרשות, אלא בקביעת מדיניות סבירה ולגיטימית בהינתן הקשיים האובייקטיבים הקיימים במקרים כאלה, כמו גם הספק באשר למידת האפקטיביות של אכיפת מפגע שכזה.
בית המשפט אף הטיל ספק האם עישון בדירת מגורים נחשב כ"מפגע", בהיעדר נתונים המצביעים על כך כי העישון יוצר מפגע.
עתמ (ת"א) 70204-05-23 חן כהן נ' כרמל שאמה הכהן - ראש עיריית רמת גן
דחיית דיון לגופו של עניין הביאה להליך משפטי נוסף – דיון בהלכת ההשתחררות בנוגע לחיובי ארנונה
במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין המועצה והנישום, הסכימו הצדדים על פשרה לפיה ישולם לעירייה סך של 66% מתשלומי הארנונה, כהסדר ביניים למשך תקופת המשא ומתן בין הכס הקדוש והמדינה בנוגע לחיובי הארנונה החלים על מוסדותיו בארץ. הסכם הפשרה קבע אפשרות לחידוש התביעה וויתור על טענת התיישנות במקרה זה. פשרה זו קיבלה תוקף של פסק דין. לימים, נראה כי הבחירה לסיים את ההליך בפני בית המשפט על פני קבלת הכרעה לגופו של עניין, בסופו של דבר לא חסכה הליכים משפטיים, והביאה להפסד של סכומי ארנונה מהלך שנים – ולמצער מניעה מלטעון לחבות בתשלומם.
לטעמנו, גם לבית המשפט יש בכך חלק, לאור מגמת בתי המשפט לדחוף את הצדדים לפשרה על מנת לחסוך בזמן שיפוטי לטווח הקצר.
לימים, משהמשא ומתן בין המדינה לכס הקדוש לא נשאו פרי, דרשה המועצה תשלום מלא של הארנונה. משזו לא כובדה הוגשה תביעה.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי המועצה רשאית להשתחרר מהסכם הפשרה משלושה נימוקים: חלוף הזמן; גביית מס אמת; והקביעה שמדובר בהסדר ביניים שנעשה ללא כל עיגון חוקי.
כן נקבע, כי אי תשלום שליש מן הארנונה אינו באשמת המחזיק, ועל כן לא ניתן להטיל עליו חיוב רטרואקטיבי לחלק זה.
שני הצדדים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
ביהמ"ש העליון דחה את ערעור המשיב וקיבל ברובו את ערעור המועצה, מהטעמים הבאים:
הראשון, כי הלכת ההשתחררות מהסכם על ידי רשות מינהלית, מאפשרת לרשות להשתחרר מחוזה שהיא צד לו, בלא שהדבר ייחשב כהפרת החוזה.
השני, כי השתחררות זו אפשרית רק אם "צרכי ציבור חיוניים" אינם מתיישבים עם המשך הקשר החוזי. מהם צרכי ציבור חיוניים? –
- שיקולי תקציב – במקרים חריגים ונדירים בלבד. יילקחו בחשבון מידת הפגיעה בפרט לעומת הנזק שייגרם לציבור; גובה הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים (המשליך על עומק הנזק שייגרם לציבור).
- תיחום ההסכם בזמן – הרשות המקומית מחויבת לשקול מחדש כאשר טובת הציבור מחייבת זאת, את הסכמיה, והם לא יכולים לעמוד לצמיתות.
לפי שיקולים אלו מגיע בית המשפט העליון למסקנה כי הצורך בגביית מס אמת גובר במקרה זה על אינטרס ההסתמכות על ההסכם, ויש לאפשר לרשות להשתחרר מן ההסכם שכן המשך ההתקשרות "סותר באופן מהותי את דרישות הצדק, ואינו מתיישב עם אחריותה הבסיסית של הרשות הציבורית כלפי הציבור".
בית המשפט העליון רואה בכך נימוק מספק לשחרור הרשות מן ההסכם, וזאת מבלי להידרש לטענה כי ההפחתה עליה הוסכם אינה חוקית. טענה זו עוררה אי נחת בבית המשפט העליון, ובוודאי שאין הדעת נוחה ממנה כאשר פשרה זו קיבלה תוקף של פסק דין ע"י בית משפט.
עא 6775/21 מועצה אזורית עמק הירדן נ' בית עולי רגל טבחה
דחיית דיון לגופו של עניין ע"י בית המשפט תביא להליך משפטי נוסף? – השבת הדיון בתעריף ארנונה החל על נכסים שהועברו לתחום הרשות לדיון חוזר מועצת העיר
משתלה אשר הייתה ממוקמת בתחומה של מ.א. זבולון, הועברה לתחומה המוניציפאלי של עיריית קרית אתא, מכוח צו אכרזה.
בעת המעבר, צו הארנונה של העירייה כלל סיווג חממה/משתלה מתאים לעותרת, בתעריף 20 ₪ למ"ר.
אלא, שמליאת המועצה הגדירה את האזור שהועבר בנפרד וקבעה תחתיו תת סיווג לחממה/משתלה חדש בתעריף 49 ₪ למ"ר.
המשתלה הגישה עתירה באמצעות משרדנו, בה נטען כי בהינתן תעריף קיים אזי לא מדובר בהטלה ראשונה, ועל כן נדרש אישור שרים. משזה לא ניתן מדובר בתעריף לא חוקי. כן נטען להבטחה שלטונית מצד עיריית קרית אתא להשוות את תעריף הארנונה לזה שהיה במועצה אזורית זבולון על מנת למנוע פגיעה בחקלאים.
ברם, בית המשפט התעלם מטענות מהותיות אלו והסתפק בנימוק כי אישור המועצה לתעריף החדש ניתן באופן לקוני, ללא התייחסות קונקרטית לנפקויות מכך ששטח חקלאי ששנה קודמת קיבל שומת ארנונה ממועצה אזורית זבולון בסך 30 אלף ₪ שנתי, יקבל עתה שומת ארנונה בסך 4.8 מיליון ₪.
מטעם זה, הורה בית המשפט למליאת מועצת העיר תשוב לאשרר את התעריף הזה.
לדעתינו, בית המשפט בחר במקרה זה לפטור עצמו בדרך קלה על מנת להתחמק מלדון בטענות המהותיות, כבדות המשקל בתיק, בהן סביר כי ייאלץ בכל מקרה לדון גם לאחר הדיון החוזר במליאת מועצת העיר.
עת"מ 49820-04-23 משתלות שפר בע"מ נ' עיריית קריית אתא ואח'
דחיית תביעה לשיפוי בגין נזקי הצפה
בית המשפט דחה תביעה לשיפוי בגין נזקי הצפה תוך פסיקת הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך של 13 אלש"ח לטובת המועצה.
בית המשפט נימק הכרעתו בכך שסתימות ביוב הם אירוע שלא ניתן למנוע אותו, אך המועצה תיקנה את הסתימה במהירות הראויה, ואין לצפות ממנה ליותר מכך.
המועצה, אשר יוצגה על ידי משרדנו, הוכיחה כי על התושבים להתקין שסתום "אל חוזר" בהתאם להוראות התברואה, דבר שהוכח כי לא נעשה במקרה זה. כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי מערכת הביוב נבנתה לאחר בניית הבית, באופן שלכאורה היה מטיל אחריות על המועצה לוודא התאמה של התשתית הציבורית והפרטית.
ת"א 6163-02-19 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מועצה אזורית חבל יבנה
חג פורים שמח ובטוח!
תשומת לבכם כי סעיף 8א לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992 קובע כי "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל באזור מגורים זיקוקין דינור הנורים לאוויר והגורמים לרעש, חזיזים, נפצים וכיוצא באלה."
הוראה זו חלה בהפעלה של נפצים ביום פורים במרחק של פחות מ- 300 מ"ר מבתי מגורים, בין השעות 7:00 ו-22:00.
נוסיף ונעיר, כי חלק מחוקי העזר למניעת מפגעים כוללים אף הם הוראות כנגד הפעלת נפצים בתחום הרשות.
